Vayedaber

'Avodah Zarah

Daf 21b

משנה: מִי שֶׁהָיָה בֵיתוֹ סָמוּךְ לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה וְנָפַל אָסוּר לִבְנוֹתוֹ. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה כּוֹנֵס בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּבוֹנֶה. הָיָה שֶׁלּוֹ וְשֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה נִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. אֲבָנָיו וְעֵצָיו וַעֲפָרוֹ מְטַמְּאִין כַּשֶּׁרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וגו'. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר כַּנִּדָּה שֶׁנֶּאֱמַר תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה צֵא תֹּאמַר לוֹ. מַה הַנִּידָּה מְטַמֵּא בְמַשָּׂא אַף עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמֵּא בְמַשָּׂא׃

Traduction

Un propriétaire, dont la maison adossée à un temple d’idoles tombe en ruines, ne devra pas la réédifier. Comment donc faire pour reconstituer son bien? Il devra se placer d’abord en retrait de 4 coudées du voisinage, puis reconstruire. Si le mur de séparation est mitoyen aux deux propriétés, il pourra mettre en compte la moitié de ce mur. Le port des pierres, bois et mottes de terre, rend impur à l’égal du contact d’un reptile, car il est dit (Dt 7, 26): tu l’auras (l’idole) en abomination comme un ver. R. aqiba dit (107)V. (Shabat 9, 1).: le contact de ces objets rend impur comme celui d’une femme menstruée, car il est dit (Is 30, 22): tu les rejetteras (les idoles) comme une femme impure, et tu leur diras de sortir. -Or, de même que la femme menstruée rend impur celui qui la porte, de même il en est de l’idole.

Pnei Moshe non traduit

מתני' מי שהיה ביתו סמוך לבית ע''ז שהיה אחד מכותליו בית ע''ז והבית עצמו נעבד ונפל:

אסור לבנותו. שבונה כותל לע''ז:

כונס. לתוך הקרקע שלו ובונה ואותו הריוח ממלאהו קוצים או עביד ליה בית הכסא לתינוקות כדי שלא ירחיב בבית ע''ז:

היה שלו ושל ע''ז. הכותל היה שלו ושל ע''ז ידון מחצה למחצה מחצה שלו מותר בהנאה ומחצה של ע''ז אסור בהנאה הכל אבניו ועציו ועפרו:

כשרץ. מטמא במגע ואינו מטמא במשא לפי שטומאת ע''ז דרבנן ואינה מטמא בכעדשה כשרץ אלא בכזית דלהא איתקש למת שאינו מטמא אלא בכזית:

ר''ע אומר כנדה. וחכמים סברי דלא איתקש לנדה אלא לענין שאינו מטמא לאיברים כנדה שאינה מטמאה לאיברים והלכה כחכמים:

21b אֶגּוֹז שֶׁלְּעָרְלָה שֶׁנְּטָעוֹ וְכֵן בֵּיצַת הֶקְדֵּשׁ שֶׁנַּעֲשִׂית אֶפְרוֹחַ. רִבִּי יָסָא. אִתְפַּלָּגוֹן כַּהֲנָא וְרִבִּי יוֹחָנָן. כַּהֲנָא אָמַר. אֲסוּרָה. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מוּתֶּרֶת. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. וְהָאָמַר רִבִּי. מוּתֶּרֶת. אַף הוּא אֵינוֹ פוֹדֶה בִּזְמַן זַרְעָהּ. אָתָא רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי יוֹנָה רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם כַּהֲנָא. פּוֹדֶה אוֹתָהּ בִּזְמַן זַרְעָהּ. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס אָמַר מְתַקְּנָתָהּ. כַּהֲנָא אָמַר. אֲסוּרָה וּפוֹדֶה אוֹתָהּ כְּמוֹת שֶׁהִיא. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מוּתֶּרֶת פּוֹדֶה אוֹתָהּ בִּזְמַן זַרְעָהּ.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

אגוז של ערלה שנטעו. בסוף הפרק תנן התם ר' יוסי אומר נוטעין יחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פרי ואם עבר ונטעו וכן ביצת הקדש שאסור בהנאה ונעשית ממנה אפרוח פליגי בה כהנא ור' יוחנן:

אמר ר' זעירא קומי ר' יסא והא אמר ר' יוחנן מותרת אף הוא פודה אותה בזמן זרעה כצ''ל וכן הוא בערלה. כלומר לדברי ר' יוחנן דס''ל האפרוח מותר דהויא גידולי הקדש ותנן בפ''ט דתרומות גידולי הקדש ומעשר שני חולין ופודה אותן בזמן זרעם כפי אשר היו שוין בזמן הזרע אע''פ שנתרבו לאחר מכאן ור' יוחנן דמדמי לה לגידולי הקדש א''כ אף הוא פודה אותה בזמן זרעה כפי שוויה קודם שנעשית אפרוח:

אתא ר' חנניה וכו'. ואמרו בשם כהנא דהוא ס''ל פודה אותה בזמן זרעה ובשם ר' פינחס אמר ר' חנניה מתקנתא טפי דההיא קדמייתא משבשתא היא דהא כהנא אמר אסורה ולא חשיב לה לגידולי הקדש אלא כגופה הויא וא''כ לדידיה פודה אותה כמות שהיא עכשיו האפרוח ולר' יוחנן דאמר מותרת פודה היא בזמן זרעה:

אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה אֲנִי אוֹבִין לְפָנֶיךָ כול'. אֲנָן תַּנִּינָן. אוֹבִין. אִית תַּנֵּי. אוֹבִיל לְפָנֶיךָ. מָאן דָּמַר. אוֹבִין. נָבִין. וּמָאן דָּמַר. אוֹבִיל. נְיַיבֵּל.

Traduction

R. aqiba dit: je veux t’expliquer, etc. '' Une version emploie ici à cet effet le mot OVIN (expliquer); selon une autre version, R. aqiba aurait dit: je veux exposer devant toi OVIL. Le premier terme a le sens de ''faire comprendre''; le second, celui d’ ''apporter''.

Pnei Moshe non traduit

א''ר עקיבה וכו'. אין תנן במתני' אובין לשון הבנה נבין הדבר לפניך:

ולאית תני אוביל לפניך נייבל מלשון משא והבאה הוא נביא ונציע הדבר לפניך:

תַּנֵּי רִבִּי בּוֹרְקַי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הִנִּיחוּ הַכְּנַעֲנִים לֹא הַר וְלֹא גִבְעָה שֶׁלֹּא עָֽבְדוּ עָלָיו. וְלֹא כֵן סָֽבְרִנָן מֵימַר. דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אָסוּר לָהֶדְיוֹט אָסוּר לַגְּבוֹהַּ. בֵּית הַבְּחִירָה אֵיכָן נִבְנֶה. עַל פִּי נָבִיא. וַיַּ֤עַל דָּוִיד֙ בִּדְבַר גָּ֔ד אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּר֖ בְּיַד יְי.

Traduction

R. Bourqui a enseigné devant R. Mena: il résulte de cet avis que les Cananéens n’ont laissé ni une montagne ni une colline sans adorer là une idole. -Mais n’a-t-on pas dit plus haut qu’un objet vivant adoré, sans devenir pour cela interdit à l’usage d’un particulier, sera défendu pour le culte divin, et comme il vient d’être dit que toutes les hauteurs ont servi tour à tour à l’idolâtrie, comment le Temple de Jérusalem a-t-il pu être construit? -Il l’a été sur l’avis du prophète, selon ces mots (1Ch 21, 19): David monta selon la parole de Gad, qui avait parlé sur l’ordre de l’Eternel.

Pnei Moshe non traduit

מלמד שלא הניחו וגו'. האי קרא קא דריש אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הנכרים וכו' ופריך ולא כן סברנן מימר לעיל דדבר שיש בו רוח חיים הנעבד אסור לגבוה והכי נמי נעבד המחובר אסור הוא לגבוה מק''ו דלעיל דאם דבר שיש בו רוח חיים אסור דבר שאין בו רוח חיים לכ''ש והשתא דקדריש שלא הניחו הר וגבעה שלא עבדו א''כ בית הבחירה איכן נבנה דהא כל המקומות נאסרו לגבוה ומשני על פי נביא נבנית שהתיר לו בשם המקום ב''ה דכתיב בקניית גרן ארנן ויעל דוד בדבר גד אשר דבר בשם ה':

'Avodah Zarah

Daf 22a

הלכה: מִי שֶׁהָיָה בֵיתוֹ סָמוּךְ לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה כול'. כָּתוּב תּוֹעֵבָה בְנִידָּה וְכָתוּב תּוֹעֵבָה בִשְׁרָצִים וְכָתוּב תּוֹעֵבָה בָעֲבוֹדָה זָרָה. בָּנִידָּה כִּ֤י כָּל אֲשֶׁ֣ר יַֽעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּֽוֹעֵבוֹת. בִּשְׁרָצִים לֹ֥א תֹאכַ֖ל כָּל תּֽוֹעֵבָֽה׃ בָּעֲבוֹדָה זָרָה וְלֹֽא תָבִ֤יא תֽוֹעֵבָה֙ אֶל בֵּיתֶ֔ךָ. אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ לְאֵי זוֹ דָבָר הוּקְשָׁה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר לְתֽוֹעֵבָה דְנִידָּה הוּקְשָׁה. מַה הַנִּידָּה מְטַמֵּא בְמַשָּׂא אַף עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמֵּא בְמַשָּׂא׃ אוֹ מַה הַנִּידָּה מְטַמֵּא עַל גַּב אֶבֶן מְסַמֵּא אַף עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמֵּא בְאֶבֶן מְסַמֵּא. רִבִּי זְרִיקָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. וְאִית אָֽמְרִין לָהּ. בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא. מוֹדֶה רִבִּי עֲקִיבָה לַחֲכָמִים שֶׁאֵין עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמֵּא בְאֶבֶן מְסַמֵּא. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. לְתֽוֹעֵבָה שֶׁבִּשְׁרָצִים הוּקְשָׁה. מַה הַשֶּׁרֶץ מְטַמֵּא בְהֵיסֵט אַף עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמֵּא בְהֵיסֵט. אוֹ מַה הַשֶּׁרֶץ מְטַמֵּא בְכַעֲדָשָׁה יָכוֹל אַף עֲבוֹדָה זָרָה תְטַמֵּא בְכַעֲדָשָׁה. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן רִבִּי לָֽעְזָר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וַ֖יִּצָּ֣מְדוּ לְבַ֣עַל פְּע֑וֹר וַ֝יֹּאכְל֗וּ זִבְחֵ֥י מֵתִֽים׃ מַה הַמֵּת מְטַמֵּא בִכְזַיִת אַף עֲבוֹדָה זָרָה תְטַמֵּא בִּכְזַיִת. אוֹ מַה הַמֵּת מְטַמֵּא 22a מִשֶּׁיכְנִיס רָאשֵׁי אֶצְבָּעוֹתָיו יָכוֹל אַף עֲבוֹדָה זָרָה מִשֶּׁיַכְנִיס רָאשֵׁי אֶצְבָּעוֹתָיו. נְתִיצָה נְתִיצָה גָמַר מִבַּיִת הַמְנוּגָּע. מַה בַּיִת הַמְנוּגָּע מִשֶּׁיַכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ אַף עֲבוֹדָה זָרָה מִשֶּׁיַכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין טוּמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה מְחוּוֶרֶת. דִּלֹא כֵן מַקִּישָׁהּ לַקַּלִּים וְאֵינָהּ מַקִּישָׁהּ לַחוֹמָרִין. אָמַר רִבִּי מָנָא. מָחוּוֶרֶת הִיא. וְלָמָּה הוּא מַקִּישָׁהּ לָמֵת וּלְשֶׁרֶץ. לְלַמֵּד מִמֶּנָּהּ לַקַּלִּים שֶׁבָּהּ. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בַּעֲבוֹדָה זָרָה שְׁבוּרָה. אֲבָל בַּעֲבוֹדָה זָרָה שְׁלֵימָה כָּל שֶׁהִיא. דָּמַר רִבִּי יּוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן רָב חָמָא בַּר גּוֹרִיוֹן בְּשֵׁם רב. בַּעַל רֹאשׁ גְּוִייָה הֲוָה וּכְאָפוּן הֲוָה. וּמָה טַעַם. וַיָּשִׂ֧ימוּ לָהֶ֛ם בַּ֥עַל בְּרִ֖ית לֵֽאלֹהִֽים׃

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

גמ' כתיב תועבה בנדה וכו'. וס''ל לר''ע לתועבה דפ' עריות הוקשה דנדה שם כתיבא וטעמיה קאמר לקמן דאקרא דתעב תתעבנו סמיך ומפרש מעיקרא פלוגתייהו והדר מפרש טעמייהו וגרסי' האי סוגיא בשבת בר''פ אר''ע:

מה הנדה מטמא במשא. אדם הנושא אותה אע''פ שאינו נוגעה דאיתקש לזב דכתי' והדוה בנדתה והזב את זובו ובזב כתיב ביה והנושא אותם יכבס בגדיו וגו':

על גב אבן מסמא. אבן גדולה וכבידה כדאמרי' בפ' בתרא דנדה דכתיב והיתיאת אבן חדא ושומת על פום גובא ואם האבן גדולה על הכלים והנדה ע''ג האבן אע''פ שאין הכלים מרגישין כובד הנדה או הזב מחמת כובד האבן טמאין:

מודה ר''ע לחכמים. דלהכי איתקש לשרץ לומר לך שאין ע''ז מטמא באבן מסמא:

מה השרץ מטמא בהיסט. כלומר במגע וקרי ליה האי ש''ס היסט על שם הושטת יד לנגוע וישלח ידו ויקחה ואושיט ידיה ונסבה:

משיכניס ראשי אצבעותיו. כלומר אפי' אבר ממנו נמי מטמאו ובשבת גריס ראש אצבעו. ונימא דאף ע''ז תטמא לאברים:

נתיצה נתיצה. כתיב בע''ז ונתצתם את מזבחותם וכתיב בבית המנוגע ונתץ את הבית מה בית המנוגע אינו מטמא עד שיכניס ראשו ורובו לתוך הבית אף טומאת ע''ז דמטמאינן בה והיינו טומאת מגע אינו מטמא אלא משיכניס ראשו ורובו כלומר כל הע''ז דרובו ככולו אז היא מטמא אבל לא אם יש כאן אבר ממנה ונגע בו:

זאת אומרת שאין טומאת עבודה זרה מחוורת. אינה ברורה מדבר תורה שתטמא:

דלא כן. דאם לא כן מקישה לקלים בתמיה דמאי חזית לאקושי לקולא ואינו מקישה לחומרין דנימא איתקש למת שתטמא לאיברים ולשרץ לטמויי בכעדשה אלא לאו דרבנן היא והלכך לקולא מקשינן:

א''ר מנא. מהא לא מצית אמרת דלעולם אימא לך דלעולם אימא לך מחוורת היא מדבר תורה דלמה מקישה למת ולשרץ כלומר דאי ס''ד היקישא לחומרא אתא למה לי לאקושי למת הא אי איתקש לשרץ לחודיה נמי ידעינן דמטמא' בכעדשה ומטמאה לאיברים כמו השרץ דאבר שלם ממנו מטמא כדתנן בפ''ק דאהלות האברים אין להם שיעור וכו' פחות מכעדשה מן השרץ אלא ע''כ ללמד ממנה לקלין שבהן למת דאינה מטמאה אלא בכזית ולשרץ דלא תטמא במשא והשתא גמרינן ג''ש מבית המנוגע דאינה מטמאה לאברים:

הדא דאת אמר. דצריכה שיעור בכזית דוקא בע''ז שבורה אבל בע''ז שלימה אפי' בכל שהוא כדאשכחן בע''ז בעל דאמר רב דצורתו כראש גויה היה וכאפון מאפונים קטנים שהן פחותין מכזית:

ומה טעם. מהיכן רמז לדבר שהיה כראש גויה דכתיב וישימו להם בעל שהוא דומה לברית לאלהים:

מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה. תַּעֵב תְּֽתַעֲבֶנּ֖וּ כְּנִידָּה. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. שַׁקֵּ֧ץ ׀ תְּשַׁקְּצֶ֛נּוּ כְשֶׁרֶץ. מַה מְקַייְמִין רַבָּנִן טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה תַּעֵב תְּֽתַעֲבֶ֖נּוּ. צָאֵהוּ נַבְּלֵיהוּ. מָה הֵן לְרַבָּנִין נַבְּלֵיהוּ. רִבִּי שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. צֵ֖א תֹּ֥אמַר לֽוֹ. אֶת שֶׁקּוֹרִין אוֹתוֹ פְּנֵי אֱלוֹהַּ קוֹרִין אוֹתוֹ פְּנֵי כֶלֶב. עֵין כּוֹס קוֹרִין אוֹתוֹ עֵין קוֹץ. גָּדִייָה קוֹרִין אוֹתוֹ גָלִייָה. רִבִּי תַנְחוּמָא בָּעֵי רִבִּי הוּנָא. כָּתוּב הָעַ֞י אֲשֶׁ֨ר עִם בֵּ֥ית אָ֨וֶן֙ מִקֶּ֣דֶם לְבֵֽית אֵ֔ל. מִקֶּדֶם קוֹרִין אוֹתוֹ בֵּיתְאֵל וְעַכְשָׁיו קוֹרִין אוֹתוֹ בֵּית אָוֶן. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. לֹא רָצָה לִקָרוֹת עוֹמְדָה קוֹרִין אוֹתוֹ עֲמִידָה. וְצַווְחִין לִדְהוֹן שֶׁלְּמֵימֵי רַגְלַיִם עֲמִידָה. מַה מְקַייְמִין רַבָּנִין צֵ֖א תֹּ֥אמַר לֽוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי אַבִּין רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רַב יוֹסֵף. מְנַיִין שֶׁאֵין אוֹמְרִים לָאָדָם צֵא עַד שֶׁיִּכָּנֵס רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

מה טעמא דר''ע. דאמר לתועבה דנדה הוקשה דכתיב תעב תתעבנו וגלי רחמנא דתעשה אותה כתועבה החמורה שבתועבות והיא נדה דחמורה מתועבה דשרץ:

מ''ט דרבנן. דכתיב שקץ תשקצנו גלי רחמנא לעשות אותה כשקץ דשרץ המשוקץ:

מה מקיימין רבנן טעמא דר''ע. ואמאי כתב רחמנא בלשון תועבות הרבה:

צאהו נבליהו. תתעב אותו כצואה ותתעבנו בנבילת לשון כדלקמן. וחסר כאן וה''ג בשבת מה מקיים ר''ע טעמון דרבנן שקץ תשקצנו צאיהו נבליהו:

מנין לרבנן נבליהו. דהניחא לר''ע שפיר משתמע מלשון תשקצנו שתשקץ אותו בפיך ולקוראו בלשון גנאי אבל לרבנן דדרשי מתתעבנו ואין תועבה אלא בלב:

ר' שמואל וכו'. מהכא דכתיב צא תאמר לו צאיהו נבליהו באמרות פיך את שקורין וכו' גלייא מלשון גילוי ערוה:

ר' תנחומא בשם רב הונא וכו' כצ''ל וכן הוא שם :

לא רצה לקרות עמדה. לא תרצה לקרות עמדה שהוא לשון כבוד. וה''ג בשבת דא''ר אבא בר כהנא תמן צווחין לפעלה טבא עמדה וצווחין לדהון. עביט של מימי רגלים עמידה:

מה מקיים ר''ע צא תאמר לו כצ''ל וכן הוא בשבת. ר' יוסי בר אבין וכו' מכאן שאין אומרין לאדם צא עד שיכניס ראשו ורובו. וכן הוא שם וכלומר דקרא מרמז לדבר אחר שאין לדחות לאדם מיד אלא עד שיכניס ראשו ורובו באיזה דבר וכלומר בכח שלא ברשות צא תאמר לו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source